«

»

ינו 27 2014

מדוע השליטה בסיינטולוגיה אינה אפשרית עוד (או נחוצה)

ריאן הוגרת' (מימין) ומשפחתו

ריאן הוגרת' (מימין) ומשפחתו

המאמר הבא הוא תרגום של פרסום מהבלוג הדרום אפריקאי של סיינטולוגים עצמאיים. את המאמר כתב ריאן הוגרת' והוא מביא נקודת מבט מרתקת על העתיד שאפשר ליצור עבור סיינטולוגיה.

ריאן הוגרת' הוא סיינטולוג ותיק אשר הקדיש  25 שנים מחייו לסיינטולוגיה בדרום אפריקה עד אשר הוכרז לאחרונה. בשנות שירותו בכנסייה הגיע ריאן עד לתפקיד של נשיא הכנסייה בדרום אפריקה וזכה להערכה ולהוקרה רבה על פעילותו הנמרצת. את סיפורו המפורט ניתן לקרוא כאן.

 

מדוע השליטה בסיינטולוגיה אינה אפשרית עוד (או נחוצה) מאת ריאן הוגרת'

נושא הסיינטולוגיה אינו יכול להיות עוד תחת שליטה. לאמיתו של דבר, הנושא הזה אינו בשליטה כבר שנים ואנשים break-free-chainsוקבוצות ברחבי העולם עושים שימוש חופשי בחומרים של סיינטולוגיה.

הסיבה שלא ניתן עוד לשלוט בסיינטולוגיה, היא אותה סיבה ששליטה אינה אפשרית עוד כמודל עסקי בעולם המודרני של המאה ה-21. אני מתפרנס ממתן הרצאות למנהלי עסקים בנושא של עולם העסקים המשתנה ועל אופן החשיבה החדש שהעסק המודרני דורש.

שליטה הייתה רעיון מרכזי של חברות במשך רוב המאה הקודמת. הרעיון הוא שחברה מייצרת או מספקת משהו שהציבור מעוניין בו. החברה שולטת בהפצה של המוצר כך שיהיה אפשר להשיג אותו רק ממנה. על-ידי שליטה בהפצה ניתן להשפיע על המחיר בהתאם לגחמות של העסק.

מובן, שברגע שלעסק קם מתחרה קשה יותר לשמור על בלעדיות. כאן נכנס המרכיב של אפשרות בחירה. בהינתן אפשרות בחירה הצרכן יבחר במוצר הנוח ביותר עבורו. בתעשיות רבות, המתחרים משתפים פעולה ויוצרים אשליה של אפשרות בחירה בעוד שהם עדיין שולטים בשוק באופן מלא.

זהו המודל שעליו התבססה סיינטולוגיה. סיינטולוגיה נולדה לתוך החשיבה העסקית של שנות ה-50 וכך נעשה כל מאמץ לשלוט בהפצה ובעיסוק שלה. שליטה במי יכול לעבור הכשרה, מי יכול לקבל אודיטינג, מי יכול לעסוק בפרקטיקה. הרבה כסף ומאמץ הושקע בכך במהלך השנים. קחו לדוגמא את המיסיונים, הקבוצות והאודיטורים בשדה שהסביבה אצלם מועדפת אבל גם הם נשלטים על-ידי הארגונים שבתורם מדווחים ומצייתים להנהלה הבינ"ל ולבסוף נופלים לקורבן שלה.

האינטרנט שינה את כללי המשחק. לאחר מכן המדיה החברתית שינתה את הכללים שוב. שליטה כמודל עסקי מתה ונקברה ולא תשוב לעולם.

הדוגמה המועדפת עליי לתעשייה שהשליטה בה התהפכה היא תעשיית המוסיקה. המודל של תעשייה זו היה פשוט. מצא אמן, הפק את המוסיקה שלו, שלה או שלהם ושלוט בהפצה שלה ביד רמה. ייצר כסף. רבים מאיתנו מספיק מבוגרים כדי לזכור את הזמנים שבהם כדי להשיג שיר אחד שאהבת היית צריך לקנות אלבום שלם של שירים שלא הכרת או לא אהבת. היית צריך גם לקנות את האלבום בחנות ממשית, בשעות הפתיחה שלה ובמקום הפיזי שבו היא נמצאת. שליטה = הכנסה.

פיראטיות תמיד הייתה קיימת והיוותה מטרד עבור תעשיית המוסיקה. תמיד היה מישהו שעשה העתקות לא חוקיות של תקליטים או שהקליט שירים מהרדיו במקום לקנות אותם. זה היה רק מטרד ולא יותר מזה. היו גם כמובן פיראטים יותר רציניים שייצרו עותקים רבים ומכרו אותם. אבל אלה היו מחוסלים במהירות.

במהלך שנות ה-90 שתי טכנולוגיות הפכו להמוניות: מוזיקה דיגיטלית והאינטרנט. השילוב שלהם היה קטלני! נעשה אפשרי להפוך את המוסיקה לדיגיטלית. השירים הפכו לקבצי אודיו באיכות גבוהה שאותם היה אפשר לשתף בקלות דרך האינטרנט. בשלהי שנות ה-90 בחור בן 19 בשם שון פנינג פיתח את השירות שנקרא נפסטר. השירות איפשר לאנשים מרחבי העולם להתחבר זה לזה ולשתף ספריות מוסיקה. הקץ לקלטות באיכות ירודה ולתקליטורים קשים להשגה. הפיראטיות הפכה לכלל עולמית והיא כבר לא הייתה מטרד. היא הפכה למגיפה! בן-לילה השליטה נלקחה מחברות המוסיקה. לצאת מהבית אל חנות מוסיקה? לקנות תקליטור ביוקר? לא ולא. אפשר להוריד את השיר שאתה רוצה ממש עכשיו ב-11 בלילה בבית שלך.

חברות התקליטים לא עברו על כך בשתיקה. הן יצאו למלחמה! הן הביאו את עורכי הדין שלהן. עורכי דין גדולים ונבזיים. לעתים רבים מהם בו-זמנית. לשון פנינג הצעיר לא היה סיכוי. נפסטר נאלץ לשנות את הפעילות שלו ותוך שנים ספורות הפסיק להתקיים.

אבל האש ניצתה ואי-אפשר היה לכבות אותה. שירותים דומים לנפסטר צצו באותה המהירות שהם נסגרו. רק כשסטיב ג'ובס ישב עם אנשי תעשיית המוסיקה והכריח אותם להשלים עם השינוי הם התחילו לראות את העתיד בצורה קצת יותר ברורה. שינוי קיצוני. הוא שכנע אותם להפוך את המוסיקה לזמינה אונליין ובמחיר סביר. שחררו את השליטה. תנו לאנשים את מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. iTunes נולד והתחיל לשגשג. יחד עם ה-iPod זה החייה מחדש את חברת אפל.

כשזה מגיע לצריכת מוסיקה המשתמש הממוצע – אתה ואני – דיי מאושר לשלם עבור המוסיקה כל עוד היא קלה להשגה, המחיר שלה סביר ואתה יכולי להשיג אותה מתי שנוח לך. אם זה לא כך, יש הרבה דרכים אחרות להשיג אותה. צרכנים לא חייבים את הנאמנות שלהם לאף אחד והם בהחלט לא צריכים או רוצים להיות נשלטים.

כשרוחב הפס נעשה מהיר יותר וזול יותר אותה המהפכה הגיעה לתעשיית הסרטים והטלויזיה. וכך זה עם כל תעשייה אחרת בעולם היום. מערכת היחסים של העסק מול הצרכן השתנתה. מודלים לעסקים צריכים להשתנות בהתאם.

תם זמנה של השליטה. היום אמון חייב להיות הלב של המודל העסקי. אמון נבנה על-ידי שקיפות ועל-ידי עיסוק פתוח וישר.

השליטה בידי הלקוח. ללקוח יש גישה – גישה מהירה, זולה לכל דבר כמעט. איך אתה שולט ביצור כזה? אתה לא, כמובן.

לצרכי המאמר הזה פיראטיות וסנאיות (squirreling) הם אותו הדבר. למה לעבור דרך השליטה של הכנסייה כשאתה יכול לקבל את המידע של סיינטולוגיה בחינם ובזמן שנוח לך דרך הרשת? למה שמישהו ירצה ללמוד סיינטולוגיה בצורה שמישהו אחר רוצה שהוא יעשה זאת? אנחנו באמת רוצים להתחייב ללוח זמנים קבוע מראש? לא, אנחנו רוצים שסיינטולוגיה תתאים לסגנון החיים שלנו באופן שמשפר את אותו סגנון חיים, בהתאם להבנה שלנו ולהבחנה שלנו.

ובאמת, האם אני רוצה להקשיב לתקליטורים ולקרוא ספר פיזי? איפה גרסאות ה-mp3 של ההרצאות? איפה הספרים האלקטרונים (E-books)?

המאמצים העילאיים של הכנסייה לשלוט בדרך שבה משתמשים בסיינטולוגיה או מפיצים אותה מגוחכים. זה כמו לנסות לעצור את הרוח או לעצור את הגאות. זה חסר תועלת. זאת הסיבה ששליטה, אפילו אם הייתה רצויה, היא פשוט אינה אפשרית.

עם זאת, העתיד נמצא בהזדמנות שהעולם הטכנולוגי החדש מציג לנו.

דמיינו את המודל העסקי שבו משתמשות חברות הטכנולוגיה (גוגל, פייסבוק ודומיהן) מיושם בסיינטולוגיה. המודל הזה מבוסס על הגדלת בסיס המשתמשים במהירות. השג כמה שיותר אנשים שישתמשו במוצר שלך. אם יהיו לך מליון משתמשים אחוז מסוים מתוכם ישלם עבור גרסת הפרימיום. הפילוסופיה של גוגל היא שכולם יתחברו לאינטרנט. הם יודעים שהעסקים שלהם יצמחו אם יותר אנשים יהיו מחוברים, לכן הם מתמקדים בלחבר את העולם לאינטרנט.

איך זה מתיישם לסיינטולוגיה? הפוך את ההכשרה לקלה וזולה. מאוד זולה ומאוד קלה. עשה הכל כדי לעזור לאנשים לעבור הכשרה. שזה יהיה כל כך קל שאלפים יכשירו את עצמם. סבסד את זה אם צריך. פשוט עשה שאנשים יתנו אודיטינג – בין אם זה אודיטינג טוב, רע או בינוני. שאודיטינג יתקיים בכמויות.

הארגונים יהיו המקצוענים. כשמישהו מוכן לדבר האמיתי הארגון יהיה המקום לקבל את זה. עם המודל הזה ארגונים יטבעו בים האנשים. כשמיליון אנשים יעסקו באיזשהו סוג של אודיטינג כמה אלפים טובים יחפשו הכשרה או אודיטינג מקצועיים. בטוח שתהיה לך כמות הרבה יותר גדולה מחמישה אודיטורים בשדה שעוסקים היום באודיטינג בדרום אפריקה. וזה אחרי 60 שנים של "ייצור אודיטורים".

איך עושים שיהיה קל לאנשים לעבור הכשרה? הנה כמה רעיונות שלי, אני בטוח שיש הרבה רעיונות אחרים. ברגע שאתה מקבל את העיקרון של שימוש חופשי ונרחב בנושא, הרעיונות הופכים לאינסופיים:

  • חלק אי-מיטרים. או מכור אותם בכמה מאות דולרים. אם אתה רוצה להיות ממש משוגע לגבי זה פרסם פרטים על איך לייצר אי-מיטר בבית.
  • הפוך את חומרי ההכשרה לזמינים בחינם באינטרנט באמצעות קינדל או פורמט ספרים אחר, כולל המילון של סיינטולוגיה. רוב החומרים כבר נמצאים באינטרנט אז הפוך את זה לרשמי וליותר ידידותי למשתמש.
  • שים שיעורי הדרכה והדגמות ביוטיוב (סרטים טכניים)
  • הצע קו סיוע באמצעות אי-מייל, טוויטר או אפליקציה, לא חשוב מה. ענה על שאלות במהירות (מיידית אם אפשר).
  • אפשר מפגשי תרגול בארגון שאנשים יוכלו להגיע ולתרגל נהלים. הפוך את זה לעניין שבשגרה ושזה יהיה זול או חינם.
  • עכשיו אנחנו יכולים להשתגע. כתוב אפליקציה לדברים כמו אנליזה עצמית (וביננו האפליקציה הזאת כבר נכתבה והיא מגניבה) ולדיאנטיקה. ודא שההורדה בחינם.
  • המשך למצוא דרכים לעשות זאת יותר ויותר קל. זה צריך להיות עיקר ההתמקדות של הארגון. השאר יסתדר מעצמו.

עם כמויות של אנשים שעושים את זה יהיו שפע של אנשים שירצו הכשרה מקצועית ואודיטינג מקצועי. וכשזה קורה, הם יזרמו לארגון – בהמוניהם.

כפי ש-ל.ר.ה אמר, עדיף לפתוח מקרים (cases) מאשר לא לפתוח אותם כלל ו-כל אודיטינג עדיף על שום אודיטינג כך שאפילו אודיטינג צולע שמתרחש בחיק הטבע הופך את העולם למעט טוב יותר.

שכח ממה שאומרים המבקרים. תן לתוצאות לדבר בעד עצמם. עם תקשורת גלובלית מיידית, האודיטוריום החובבנים יפיצו את ההישגים שלהם כמו משוגעים ביוטיוב, פייסבוק, טוויטר ובבלוגים ללא שום דרבון או הנחיות ממך.

אולי החשוב ביותר, עם מודל כזה התווית של אנשים "מדכאים" או המדיניות של התנתקות יאבדו את הרלוונטיות שלהם לגמרי. עם מודל כזה נוכל להשיג את מה שאני בכנות מאמין ש-ל.ר.ה חזה בתחילת הדרך של סיינטולוגיה: נושא מקיף המכיל הכל.

לפי דעתי זה העתיד היחיד שהוא בר קיימא עבור הנושא: לחלוטין ברשות הרבים.

2 תגובות

  1. ניר

    מאמר נהדר ומאיר עיניים. שאפו לתרגום.

  2. יהושפט גבעון

    בשעה שהרעיון של נתונים חופשיים לכל הוא רעיון נחמד וחביב, יש איתו כמה בעיות. ראשית נסו ליישם אותו על גוגל או על פייסבוק ותראו שדווקא הסַמָּנים הגבוהים ביותר של "היום" הם ריכוזיים בצורה כמעט מוחלטת. שנית, בשביל מה להיות אודיטור אם בסופו של דבר תהיינה אפליקציות לכל תהליך?
    היום, העסקים יותר ויותר נהיים כמו מימוש של החלום המרכסיסטי-קומוניסטי הטהור אבל המציאותי: ההמונים מאמינים שיש להם מתנות חינם בלי סוף ואילו מספר מצומצם של שליטי השרתים הגדולים צוברים הון שלא ייאמן. בשעה שהמקצועות הישנים שנעלמו הביאו ליצירה של מקצועות חדשים, היום המקצועות האנושיים נעלמים ואחרים לא באים במקומם. זהו המשבר העולמי של מעמד הביניים. המקצוע החדש הוא תיכנות ואין צורך בתיכנות מסוג חדש כאשר כל תהליכי הסיינטולוגיה יהיו מבוססים על "ביג דאטא" כמו אמזון ופייסבוק. אפילו כדי לתכנת את האלגוריתמים לסיינטולוגיה מקוונת אין צורך בידע מקצועי חדש. נשארת רק העזרה הראשונה למי שאיבד את הכרתו בדרך זו או אחרת. אם תרצו, אפילו רובוטים יוכלו לספק עזרי מגע יעילים, אבל ברחבי אפריקה לא יהיו רובוטים, יהיה קשר מקוון ואפשר יהיה לקבל כל עזרה מילולית.
    זה הכיוון אליו אנו הולכים כרגע, ובתוך המהלך הזה, הסיינטולוגיה החופשית היא כמו המוסיקה והסרטים החופשיים. היא חלק מתהליך של מעבר אל השרתים הגדולים ובעליהם יהיו השליטים בסחורות החדשות. הסיינטולוגיה תהיה נשלטת על-ידיהם.
    הרעיונות שעומדים מאחורי מה שכתבתי כאן אינם כולם לגמרי שלי וראוי לתת קרדיט ליוצרם: lanier. חפשו עליו ברשת.

האפשרות להגיב נסגרה.

%d בלוגרים אהבו את זה: